אכילה רגשית
האם אנחנו פונים לאוכל במצבים רגשיים?
רבים מאיתנו פונים לאוכל מתוך הרגל, כשקשה לנו או כשאנחנו בהתרגשות
אבל זה הרגל כמו כל הרגל.
כשנבטל את החשק והדחף לאכילת יתר – בעזרת גמילה, גם אם יהיו לנו רגשות סוערים, האוטומט לפנות לאכילה לא יידלק ואנחנו נעשה משהו אחר במקום לאכול.
התמכרות היא זאת שמובילה לאכילה. כשנפטרת בעיית ההתמכרות תגלו שאתם כבר לא פונים לאוכל במצבים רגשיים.
אולי יש גם עישון רגשי או כל התמכרות בגלל רגשות?
לאחרונה נוטים להדגיש מאד את התרומה של החלק הרגשי לאכילה. קוראים לזה אכילה רגשית.
ואנחנו תוהים, מדוע דווקא אכילה רגשית, ולא למשל “עישון רגשי” או “הרואין בגלל רגשות” או התמכרות רגשית לפורנו ?
מנסיוננו אפשר בקלות לפתור את ההתמכרות לאכילה, לעישון, או כל התמכרות אחרת,
ולדחות את הטיפול ברגשות – שהוא כדאי, אבל ארוך יותר.
האם נדגיש אכילה רגשית או אולי נשים דגש על ההרגל?
יש לנו הרגל, הרגל לעשן, הרגל לאכול שוקולד, הרגל לכסוס ציפורניים, וכל הרגל אחר.
מתי אנחנו “נופלים” להרגל הזה?
- שיעמום או ריקנות – משעמם לנו? אנחנו מרגישים ריקנות? אין לנו מה לעשות כרגע? מיד אנחנו מחפשים איזה עוגה, סיגריה, או נופלים לתלישת שערות.
- 2 פעילויות יחד – ההרגל שלנו “מודבק” לפעילות אחרת, למשל כוס קפה רגילה לבוא עם “החברה שלה” הסיגריה. טלויזיה רגילה לבוא עם קערת חטיפים או מתוקים.
- בלי לשים לב או בהיסח הדעת – לעיתים רבות אנחנו בכלל לא שמים לב וכבר יש לנו 2 קוביות שוקולד בפה, או בלי לשים לב האצבעות בפה ואנחנו כוססים ציפרניים. אנחנו מדליקים סיגריה בהיסח הדעת.
- רגשות שאנחנו לא יכולים להכיל – לפעמים קורה משהו מרגש וטוב, או הפוך – משהו לא נוח, מישהו מעליב אותנו, או מכעיס אותנו ואנחנו מחפשים את הבורקס או הסיגריה.
אכילה רגשית
אכילה רגשית היא אכילה שבעזרתה אנחנו רוצים, באופן לא מודע, להשקיט רגשות סוערים. אכילה שבאה להשקיט התרגשות מאירוע חיובי, או התרגשות מאירוע שלילי, או מצב שעורר בנו אכזבה, עצב, כעס.
בשנים האחרונות מקובל מאד לקשור את האכילה לרגשות ולטפל במה שמכונה אכילה רגשית כדי להביא למודעות ואולי דרך המודעות לאזן או להקטין את האכילה שקשורה לרגשות.
בלי קשר לאכילה רצוי ומומלץ לטפל ברגשות שלנו, ביכולת שלנו להכיל את הרגשות שלנו, וברגישויות שלנו. המסע של טיפול ברגשות מתחיל מרגע שאנחנו מתחילים להיות מודעים לכך ונמשך כל חיינו. הרגשות שלנו משפיעים על ההתנהגות שלנו בכל מצב בחיינו. הם משפיעים על החוויה שלנו כשאנחנו לבד, כשאנחנו בחברה, וגם בין הייתר על האכילה שלנו. כשנטפל ברגשות שלנו, כשנהיה יותר מודעים לרגשות שלנו, ונוכל להכיל אותם החיים שלנו יהיו נעימים יותר.
אכילה רגשית – האם כל כך חשוב לקשור את הטיפול באכילה לטיפול ברגשות?
רגשות נעימים או פחות נעימים, תגובות רגשיות לאירועים והתרגשויות יש כל הזמן וימשיכו להיות כל חיינו.
כשהמודעות מתפתחת אנחנו מתחילים לשים לב לרגשות.
אבל האם יש צורך לטפל קודם כל ברגשות ורק בהמשך באכילה המופרזת או בעישון?
אני מניחה שברגע זה אתם אומרים לעצמכם מה הקשר לעישון? הרי אנחנו מכירים את הביטוי אכילה רגשית, ואנחנו בכלל לא מכירים את הביטוי עישון רגשי.
אכן אתם צודקים, בכוונה הכנסתי לפה את הביטוי החדש עישון רגשי.
הרי ברור לכולנו שאם אנחנו מעשנים, נדמה לנו שהעישון מקל אצלנו על העצבנות או על רגשות של חוסר שקט. ובכל זאת כולנו מבינים שלמרות הקשר של העישון לרגשות מי שרוצה להפסיק לעשן צריך פשוט לעבור גמילה מעישון.
כדי להדגיש עוד יותר נדבר על התמכרות להירואין. די סביר שגם מי שמכור להרואין עבר חיים לא קלים, וגם כרגע יש לו בטח קשיים. ווודאי שצריך לטפל בחלק הרגשי של החיים שלו. אבל האם אנחנו מתנים טיפול בהתמכרות להרואין בפתרון הנושאים הרגשיים של המכור?
אז למה המצאנו את הביטוי אכילה רגשית ונתנו לטיפול ברגשות שקשורים באכילה מקום מיוחד?
הטיפול ברגשות לוקח שנים רבות, והוא ימשיך ויעמיק במשך כל החיים.
ומה בינתיים?
בדיוק כמו בעישון, אפשר בהחלט להיגמל מהרגל של אכילה מופרזת או אכילה לא נכונה כבר עכשיו, ולהמשיך לטפל ברגשות בהמשך.
זהו רעב רגשי ולא אכילה רגשית – מתרגמים כל הרגשה גופנית לרעב, או לצורך בסיגריה
הגוף מביע את עצמו דרך הגוף, בהרגשה פיסית גופנית , באי נוחות, או בכאב, בקלילות, כובד, ברעב ושובע, ועוד. מי שרגיל לאכול הרבה ולעיתים קרובות נמצא רוב הזמן בהרגשה גופנית של מלאות. אם נחשוב באופן הגיוני על הכמויות של האוכל שאנחנו אוכלים לפי צורך בסיסי של גוף ממוצע, אין סיכוי שאנחנו רעבים. למעשה מספיק לאדם הממוצע לאכול 3 ארוחות סבירות ליום (ואפילו פחות) ומבחינת הצרכים של הגוף באכילה כזאת לא מרגישים רעב. ומבחינה הסטורית עד שנות ה 60 של המאה ה 20 אנשים אכלו בד”כ 3 ארוחות מסודרות ביום. הם לא היו רעבים, והיתה פחות השמנה. ובכל זאת אנחנו – מי שאוכל הרבה יותר מ 3 ארוחות מסודרות, מי שאוכל שוקולדים, ועוגות, או בורקסים, או כמויות גדולות ובולמוסים, מרגישים רעב.
למעשה זה לא רעב גופני אמיתי. אנחנו מתרגמים כל הרגשה בגוף לרעב. התרגלנו לתרגם במחשבה שלנו כל אי נוחות גופנית לרעב. הגוף אומר משהו בשפה שלו. לנו בראש נשארו רק 2 אפשרויות: רעב, או מלאות. למעשה אנחנו כבר לא יודעים מהי הרגשת שובע. כל מנגנון הרעב והשובע שלנו השתבש. או יותר נכון, המנגנון בסדר, אבל כיוון שכבר זמן רב לא הרגשנו רעב, ואנחנו כבר הרבה מעבר לנקודת השובע לאורך מרבית היום, אנחנו שמים לב רק ל 2 מצבים מלאות – עד התפוצצות, ואי נוחות אחרת. אם אנחנו מלאים מאד או מפוצצים, אנחנו מפסיקים לאכול. כל מצב אחר של אי נוחות אנחנו רוצים “לכבות” ולכן מתרגמים אותו לרעב, ובתגובה אנחנו אוכלים.
לכן במקום אכילה רגשית נכון אולי לקרוא למצב האי נוחות הזה רעב רגשי. שאחריו אנחנו פועלים באכילה.
אכילה לא נכונה או עישון הם לפעמים התמכרות
ההרגלים שלנו הופכים להיות מוגדרים כהתמכרות כשאנחנו מזהים שהם מזיקים לנו ואנחנו לא מצליחים להפסיק אותם. אם אנחנו אוכלים פרוסת עוגה לעיתים רחוקות וגם לא מאד משנה לנו אם יש עוגה או אין, אנחנו לא מכורים לעוגות. אבל אם אנחנו “מחפשים” את העוגה, או השוקולד, או הסיגריה, או משחק המחשב, ומתחילים להיות חסרי שקט כשאין לנו אותם, אנחנו כניראה מכורים להם.
תנסו את זה בבית. יש לכם הרגל שאתם חושבים שהוא מזיק לכם? למשל האם אתם טובעים בפייסבוק כל היום ומעניקים לצוקרמן בחינם כמה וכמה שעות בכל יום – שעות שבהן יכולתם ללמוד, להתקדם, או סתם לרקוד ולצאת עם חברים? תנסו לא להכנס לפייסבוק חודש.
אז אנחנו מסכימים, יש לחלק מאיתנו הרגל שאפשר להגיד שהיינו מעדיפים להיפטר ממנו וממש לא קל לנו. וכדוגמא נדבר על אכילה – הרגל לאכול ולאכול וקושי להפסיק את ההרגל.
אבל האם הטיפול ברגשות הוא תנאי מוקדם להפסקת ההרגל?
וודאי שלא!
כמו שמכור לעישון צריך לעבור גמילה מוחלטת מעישון ויכול אח”כ להמשיך לטפל ברגשות שלו,
כך גם מכור לאכילה מופרזת של שוקולד או עוגות, או מלוחים, או לאכילה בשעות מוזרות, יכול לעבור גמילה מבעיית האכילה שלו.
בהמשך לאחר הגמילה ראשית הוא כבר פתר בעיה אחת בחיים – בעיה גדולה מאד – בעיית האכילה. זה בוודאי מקל מאד מבחינה רגשית.
בהמשך כמו כולם גם הוא יכול לטפל בעצמו וברגשות שלו.
