אכילה רגשית

האם אנחנו פונים לאוכל במצבים רגשיים?

לכל אחד מאיתנו יש את הקשיים שלו. כשאנחנו לא יודעים לזהות את הרגשות שלנו ולתת להם מענה אנחנו מחפשים איך לברוח מהרגשות. כל אחד מאינו מצא לעצמו את נתיב הבריחה שלו, והבריחה השכיחה ביתר היא אכילה. אוכל הוא כל כך זמין ומילדות נקשרו אליו מצבים רגשיים רבים, והוא אידיאלי כדי לשמש לנו סם לבריחה מרגשות כואבים.

אכילה כהרגל או התניה

לכל אחד מאיתנו יש את הרגלי האכילה שלנו. ההרגלים האלו הם לולאה שאנחנו לפעמים לא מצליחים לצאת ממנה. לדוגמה:

• אוכלים כי יש מולנו אוכל, ולא מפסיקים עד שהתמלאנו באופן מוגזם או שנגמר האוכל שמולנו. 
• שיעמום או ריקנות – משעמם לנו? אנחנו מרגישים ריקנות? אין לנו מה לעשות כרגע? מיד אנחנו מחפשים איזה עוגה או חטיף. (או סיגריה, או נופלים לתלישת שערות.) 
• האכילה “דבוקה” למשהו אחר: למשל כוס קפה רגילה לבוא עם עוגיה (או עם סיגריה). טלויזיה רגילה לבוא עם קערת חטיפים או אגוזים.
• אכילה במקום מסויים או בשעות מסויימות. משהו בתוכנו מתוכנת לאכול כשאנחנו מגיעים הביתה, או לאמא, או בשעות הערב. מתערר רעב אוטומטי.
• רגשות שאנחנו לא יכולים להכיל – לפעמים קורה משהו מרגש וטוב, או הפוך – משהו לא נוח, מישהו מעליב אותנו, או מכעיס אותנו ואנחנו מחפשים את הבורקס.

תוכניות אכילה שנמצאות בתת המודע

לאכילה האוטומטית הזאת שאנחנו לא מצליחים לצאת ממנה אנחנו קוראים “תוכנית אכילה”. מתישהו בעבר, כניראה בילדות, תת המודע שלנו למד להגן עלינו על ידי הרגלי אכילה שלא מועילים לנו. 

תוכנית אכילה היא כמו גליון אקסל עם נוסחאות מורכבות או כמו תוכנת מחשב. נכנס מצב מסויים ויוצאת תצאה קבועה. למשל, תת המודע יודע שכאשר יש מסיבה עם הרבה אוכל אוכלים ואוכלים ללא הפסקה.
או, יכולה להיות תוכנית הפוכה לגמרי: במסיבה או אירוע חברתי לא נוגעים כמעט בכלום. אוכלים רק בסתר לבד בבית כשחוזרים מהאירוע.