איך מפסיקים לכסוס ציפורניים

כסיסת ציפורניים מתחילה בד”כ בגיל צעיר

אנחנו אולי אפילו לא זוכרים. אולי אמא או אבא או אחד האחים כססו ציפורניים, או אולי חבר בבית הספר. רצינו להיות “גדולים” כמו אבא או אמא. אלי שמנו לב שאמא כוססת ציפורניים כשהיא עצבנית וחשבנו שזה עשוי לעזור גם לנו כשקשה לנו. ואולי ההיפך, אולי דווקא רצינו לא להיות כמוהם. בכל אופן הנושא של כסיסת הציפורניים הפעיל אותנו, בין אם לחיוב או לשלילה, ולכן נרשם בתת המודע כנושא חשוב. תת המודע מוביל אותנו שוב ושוב לכוון הנושאים שרשומים בו כנושאים חשובים.

“נתפסנו” לתוך ההרגל. עברו שנים רבות ועכשיו הכנסת היד לפה היא אוטומטית.

חיטוט בעור או בפצעים

זה לא תמיד כסיסה, לפעמים זה חיטוט בעור שליד הציפורן או בפצעים שנוצרו.

תחושה גופנית שקשורה למתח או עצבנות או לחץ

אם תנסו לשים לב תרגישו את ההרגשה הגופנית שיש לכם לפני הכנסת היד לפה. אולי זרמים כלשהם או גירוד, עצבנות או חרדה קטנה. אצל כל אחד זה אחרת וכיוון שהיד ניגשת לפה באופן אוטומטי, אנחנו בד”כ לא שמים לב מהי ההרגשה שנמצאת שם רגע לפני.

ניסיתם להפסיק לכסוס המון פעמים נכון?

ניסיתם מרה – או איזה חומר דוחה אחר, וניסיתם להתאפק, וניסיתם כל מה שהציעו לכם. אבל כל פעם חזרתם חזרה לכסוס. אז למה זה לא מצליח?

זה לא מצליח כי ההרגל חזק יותר. המתח או העצבנות שאנחנו מרגישים ממש באצבעות יחזיר אותנו מתישהו לכסוס.

מפחיתים את המתח והלחץ או את ההרגשה הגופנית

כשאנחנו בלחץ אנחנו שוכחים מהי הרגשה של שלווה, בזמן הזה אנחנו לא יכולים לדמיין מה זה להיות רגועים. ואצל כוססי הציפורניים המתח יכול להוביל לכסיסה.

אבל למעשה, אפילו מתח או שיעמום או לחץ הם פשוט הרגלים שכתובים בתת המודע, וכל אחד מאיתנו כבר בנוי עם הכלים כדי לשכתב את ההרגלים האלו וליצור ניצחון והצלחה.

חשוב להבין את התהליך הטבעי של המוח:  הוא משחזר מה שכבר מוחזק בתוכו. כלומר הוא מושך לחיינו את אותו הדבר שכבר מאוחסן בתת המודע שלנו. והוא עושה זאת גם אם זה מתנגש עם מה אנחנו רוצים במודע.

המפתח האמיתי להפסקת כסיסת הציפורניים, מתחיל בשינוי של מה שמוחזק במוח שלנו.
ההרגל לכסוס טבוע בנו בדיוק כמו צחצוח שיניים בבוקר. הוא אוטומטי.
כשנשנה את מה שיושב שם בתת המודע שקשור לכסיסת הציפורניים נפחית את הדחף לכסוס ציפורניים.

אז איך נפסיק לכסוס?

רק כשנפחית את ההרגשה הגופנית והרגשית של המתח או החרדה, כסיסת הציפרניים או העור תיפסק באופן טבעי.

1. התבוננות והתכוונות
   נתבונן מתי אנחנו כוססים. מה ההרגשה הגופנית של הצורך, כלומר איך מרגישה אי הנוחות הגופנית. אולי יש מתח רגשי. האם זה קשור למיקום, לאנשים מסויימים, לפעילות מסויימת.
   נתבונן בכל ההרגשות והרגשות שמובילות לתשוקה להכניס יד לפה או לחטט בעור.
2. שחרור ההרגשה והתחושה
   כשנזהה את ההרגשות האלו נפחית אותן עד שנגיע לרמת 0 של צורך לחטט בעור ובפצעים.
   ואיך נפחית אותן? נשתמש במנגנון שכבר יש לנו באופן טבעי במוח שלנו. אותו מנגנון שמעצים או מפחית עוצמות של חוויות.
   במקום להשתמש בו כדי ליצור מתח גדול יותר או דרמה גדולה יותר, נשתמש בו בכוון ההפוך – כדי להקטין את המתח או הדרמה.
   אם למשל הכסיסה קשורה אצלנו בתת המודע למתח, אז כשנפחית את המתח לא רק שהצורך לכסוס ציפורניים יתפוגג, אלא נהיה פחות במתח באופן כללי. כלומר הרווחנו הקתנת מתח – שזה דבר עצום.
3. סיפור חדש נולד
   תך כדי שחרור ההרגשה והתחושה התודעה החזקה שהיתה קודם נעלמת ונולד סיפור חדש בתת המודע שהוא מעתה יהיה הסמן ובעזרתו ניצור מצבים חדשים בחיינו.

כמה פגישות בודדות

התהליך של שינוי המידע בתת המודע, המידע שקשור לכסיסת ציפורניים או כסיסת העור, לוקח בד”כ מספר פגישות בודדות. כמה פגישות? זה מאד אישי. לעיתים מספיקה פגישה בודדת אך מספר הפגישות תלוי כמה אירועים מהעבר יושבים בבסיס הכסיסה, או מהי רמת המתח שגורמת לכסיסה. נקטין את המתח ולהשתחרר מכל אירוע שקשור לכסיסה בעזרת תהליך שחרור רגשי.

צילום של האצבעות והציפורניים

לפני התחלת התהליך אני אבקש מכם לשלוח לי צילום של האצבעות והציפורניים, ואבקש צילום כל שבוע באותו יום. אנחנו נעשה “בוק” של צמיחת הציפורניים או החלמת העור. זה יהיה מאד מרגש לראות את האצבעות כעבור כמה שבועות!