כניעה למושא ההתמכרות נותנת אולי הקלה זמנית אך כמובן נזק לטווח רחוק

באתי לדבר איתכם על התמכרות, הכוח של התמכרות, וגם התמכרות לכוח. כרופא אני עובד בוונקובר קנדה, ועבדתי עם אנשים מאד מכורים. משתמשי הרואין, מזריקי קוקאין, משתמשי אלכוהול, משתמשי מאת’, וכל סם שמוכר לאנושות. והאנשים האלו סובלים.

למכורים תוחלת חיים נמוכה

יחסית הם מתים בגיל מאד צעיר מסיבות רבות. 
כמו שכתב הסופר המצרי נג’יב מחפוז: “חיים עצובים משרטטים עצמם בבהירות בגוף האנושי.” 
כי האנשים האלו מאבדים הכל, מאבדים את הבריאות שלהם, מאבדים את היופי שלהם, את השיניים שלהם, את כספם, מאבדים קשרים חברתיים, ובסוף הם לעיתים קרובות מאבדים את חייהם.
ובכל זאת שום דבר לא מעיר אותם מההתמכרות שלהם. שום דבר לא מוציא אותם. ההתמכרות כל כך חזקה. והשאלה היא למה?
אחד המטופלים שלי אמר: אני לא פוחד למות, אני יותר פוחד לחיות. עלינו לשאול למה אנשים פוחדים מהחיים.

מה משאיר אותם בהתמכרות?

 אם אתה רוצה להבין התמכרות אינך יכול להסתכל על מה רע עם ההתמכרות, עליך להסתכל על מה טוב בהתמכרות. כלומר, מה האדם מקבל מההתמכרות. מה הוא מקבל שאין לו בלי ההתמכרות. המכור מקבל הקלה בכאב. הרגשה של שקט. הרגשה של שליטה. הרגשה מאד זמנית של רוגע. והשאלה היא למה האיכויות האלו חסרות בחיים שלהם? מה קרה להן?
אם אתם מסתכלים על הסמים כמו הרואין, מורפין, קודאין, אם אתם מסתכלים על קוקאין, אלכוהול, הם כולם משכחי כאבים.

הכאב בחיים

השאלה האמיתית בהתמכרות היא לא למה ההתמכרות אלא למה הכאב. 
בדיוק סיימתי לקרוא את האוטוביוגרפיה של קית’ ריצארדז, הגיטריסט של “האבנים המתגלגלות” וכמו שאתם יודעים כולם עדיין מופתעים שריצ’רדז עדיין חי היום. כי הוא היה מכור כבר להרואין תקופה ארוכה. ובביוגרפיה שלו הוא כתב שההתמכרות היתה רצון לשכוח. רק לא להיות אני עצמי לכמה שעות. ואני מבין את זה היטב בעצמי. כי אני מכיר את אי הנוחות הזאת בתוכי. אי הנוחות להיות בתוך העור שלי. הרצון להמלט מהמינד של עצמי. 
הפסיכיאטר הבריטי הגדול לנינג Laing אמר שאנשים פוחדים מ 3 דברים: מוות, מאנשים אחרים, ומהמינד של עצמם.

התמכרות – הסחת דעת

במשך תקופה ארוכה בחיי רציתי להסיח את דעתי מהמינד שלי. פחדתי להיות לבד איתו. ואיך הסחתי את דעתי? אף פעם לא השתמשתי בסמים אבל הסחתי את דעתי דרך עבודה, פעילויות, קניות, במקרה שלי קניית דיסקים של מוסיקה קלאסית. הייתי מכור אמיתי לדיסקים של מוסיקה. שבוע אחד הוצאתי 8000$ על מוסיקה קלאסית. לא שרציתי אבל לא עמדתי בדחף ללכת שוב לחנות. כרופא יילדתי תינוקות. ופעם עזבתי אישה באמצע לידה והלכתי לקנות דיסק של מוסיקה. ויכולתי לחזור לבית החולים בזמן. אבל כשאתה בחנות אתה לא יכול לצאת כי יש שם דילרים מרושעים של מוסיקה קלאסית בין המדפים. והם שואלים היי, האם האזנת להקלטה החדשה של הסימפוניה של בטהובן? אז איחרתי ללידה של התינוק ההוא. ובאתי הביתה ושיקרתי בקשר לזה, כמו כל מכור. והתעלמתי מהילדים שלי בגלל האובססיה שלי עם עבודה ועם מוסיקה. אז אני יודע מהי אותה הימלטות מעצמי. 

הגדרת ההתמכרות

ההגדרה שלי להתמכרות היא: כל התנהגות אשר מעניקה הקלה זמנית, עונג זמני, אבל בטווח הרחוק גורמת נזק ויש לה תוצאות פוגעניות. ואינך יכול להפסיק אותה למרות ההשפעות השליליות. 
מנקודת המבט הזאת אתם יכולים להבין שיש הרבה מאד מכורים. כן יש את המכורים לסמים. אבל יש גם את ההתמכרות לקניות, ההתמכרות למין, לאינטרנט, ההתמכרות לאוכל.

הרוחות הרעבים שלא יודעים שובע

לבודהיסטים יש את הרעיון של הרוחות הרעבים, יצורים עם בטן ענקית ריקה, צוואר רזה ופה קטנטן כך שאינם יכולים להשביע את עצמם לעולם. הם לעולם לא לכולים למלא את הריקנות שבתוכם. ובחברה הזאת אנחנו כולנו רוחות רעבים. לכולנו יש את הריקנות הזאת. ורבים כל כך מאיתנו ניסו למלא את הריקנות הזאת שבפנים. וההתמכרות היא נסיון למלא את הריקנות שבפנים מבחוץ.

התעללות הזנחה ונטישה בילדות

למה אנשים בכאב?  זה לא הגנטיקה. זה החיים שלהם. במקרה של המטופלים שלי המכורים הקשים, הכאב מאד ברור. כי הם עברו התעללות כל חייהם. התעללו בהם בילדותם. הנשים שעבדתי איתן – התעללו בהן מינית בילדותן. וגם הגברים עברו טראומות. הם עברו הזנחה, התעללות מינית, התעללות גופנית, נטישה ופגיעה רגשית שחזרה שוב ושוב. ולכן יש כאב.
המוח האנושי מתפתח תוך כדי אינטראקציה עם הסביבה. זאת לא רק הגנטיקה שמשפיעה. והסביבה שיש לילד מעצבת את המוח. 

מנה של דופמין – מנה של מוטיבציה והתרגשות

אספר לכם על  מחקר עם עכברים שבאופן גנטי אין להם דופמין במוח. אם תשימו אוכל בפיו, הוא יאכל, יהנה ויבלע את האוכל. אבל אם תשימו את האוכל קצת מרוחק ממנו, הוא לא יזוז לאוכל. למעשה הוא ימות מרעב ולא ילך לאוכל. כי אין לו דופמין שהוא ההורמון של המוטיבציה, ההתרגשות, הסקרנות.כשאנחנו מחפשים אוכל או שותף למיניות הדופמין בפעולה. בלי הדופמין אין לנו שום מוטיבציה.
ומה מקבל המכור? כשהוא משתמש בקוקאין, קריסטל מאת’ או כמעט כל סם הוא מקבל מנה של דופמין למוח. והשאלה היא מה קרה במוח שלהם לפני זה?

לא כולם מתמכרים – זה תלוי בנטייה האישית

זהו מיתוס שהסמים עצמם ממכרים. הסמים עצמם אינם ממכרים. רוב האנשים שמנסים את רוב הסמים לא מתמכרים. השאלה היא למה לחלק מהאנשים יש נטיה להתמכר והם מתמכרים. בדיוק כמו שאוכל כשלעצמו לא ממכר אבל לחלק מהאנשים אוכל הוא כן ממכר. קניות כשלעצמן לא ממכרות אבל לחלק מהאנשים קניות ממכרות. טלויזיה אינה ממכרת אבל לחלק מהאנשים היא ממכרת. והשאלה היא מהי הנטיה הפנימית שמשפיעה על ההתמכרות למשהו? 
עשו ניסוי אחר עם עכברים. אם עכבר תינוק מופרד מאימו, הוא לא יבכה ויקרא לה. בטבע המשמעות של זה שהוא ימות. כי רק האמא מגינה על חיי הילד ומזינה אותו. הקולטנים במוח שאחראים על האנדורפינים נפגעים. אנדורפינים הם משכחי הכאב הטבעיים שלנו. והם גם המאפשרים הטבעיים שלנו לחווית האהבה. הם מאפשרים את חווית הקשר של הילד להורים, ואת חווית הקשר של ההורה לילד. והעכברים הקטנים בלי הרצפטורים במוח לאנדורפינים לא יקראו לאמא שלהם. במילים אחרות הסמים האלו, וכמובן הרואין ומורפין, פועלים על מערכת האנדורפינים ולכן הם פועלים. 

מה קורה לאנשים שהם צריכים את הכימיקאלים האלו מבחוץ?

כשהם נזנחים בילדות או מתעללים בהם, כשאין לך אהבה וקשר בחייך בשלב המוקדם, המעגלים הנכונים במוח לא מתפתחים. מכורה להרואין אמרה ש ההרואין הרגיש כמו חיבוק. 

גם אני הרגשתי אותה ריקנות, לא עד אותה דרגה כמו המטופלים שלי. מה קרה לי? נולדתי בהונגריה ב 1944 להורים יהודים בדיוק לפני שהגרמנים כבשו את הונגריה. ואתם יודעים מה קרה ליהודים במזרח אירופה. והייתי בן חודשיים. ויום אחרי הפלישה אמא שלי התקשרה לרופא הילדים וביקשה שיבוא לראות אותי כי בכיתי כל הזמן. הרופא אמר שהוא יבוא, והוסיף שכל התינוקות היהודיים בוכים. למה? מה תינוקים יהודים יודעים על היטלר, או רצח עם או מלחמה? כלום. התינוקות קולטים את המתח, או העצבות של האמהות שלהם. וזה מעצב את המוח של הילד. ודרך זה אני מקבל את המסר שהעולם לא רוצה אותי. כי אם אמא שלי לא מרוצה בסביבתי היא בטח לא רוצה אותי. למה נהייתי מכור לעבודה יותר מאוחר? כי אם הם לא רוצים אותי, לפחות הם יצטרכו אותי. אני אהיה רופא מפורסם והם יצטרכו אותי. וזה יפצה על ההרגשה של לא רצוי. וזה אומר שאני עובד כל הזמן וכשאני לא עובד אני צורך וקונה מוסיקה. מה המסר שהילדים שלי מקבלים? אותו המסר – שהם לא רצוים. וכך אנחנו מעבירים הלאה את הטראומה. מעבירים את הסבל באופן לא מודע מדור לדור.
הריקנות תמיד חוזרת למה שלא קיבלנו כשהיינו ילדים.

אנחנו אומרים למכור איך אתה יכול להזריק חומר מזיק כזה שהורג אותך?

אבל תראו מה אנחנו עושים לכדור הארץ. מזריקים כל מני דברים לאטמוספרה ושופכים לאוקיינוסים דברים שהורגים אותנו ואת כדור הארץ. 

איזה התמכרות מזיקה יותר, המכור שמזיק לעצמו או אנחנו שמזיקים לכדור הארץ. ואנחנו שופטים את המכור שהוא למעשה בדיוק כמונו. אנחנו שופטים אותו ואומרים לו אתה שונה מאיתנו, אתה יותר גרוע מאיתנו. 

אנשים שהאדמה נלקחה מהם הם אחוז קטן מהאוכלוסיה אבל רבים מהם מכורים, או נמצאים בכלא. כי הם נרצחו או עונו במשך דורות. 

ההתמכרות לכוח

ומה עם האנשים שמתעללים? למה הם מכורים? הם מכורים לכוח, להתעשרות. הם רוצים להגדיל את עצמם. 

למה האנשים האלו כמו נפוליאון, היטלר, סטאלין, אלכסנדר הגדול, היו כל כך צריכים כוח? ראשית מעניין שגופנית רובם היו נמוכים. הם באו מהאוכלוסיות הצדדיות. הרגשה של חוסר ביטחון ושל נחיתות. והם היו צריכים כוח להרגיש בסדר עם עצמם, להגדיל את עצמם. וכדי לקבל ולשמר את הכוח הזה היה בסדר בשבילם להלחם במלחמות ולהרוג אנשים. 
אני לא אומר שרק נמוכים הם תאבי כוח אך מעניין להסתכל על הדוגמאות האלו.

ההתמכרות לכוח קשורה לריקנות והנסיון למלא אותה מבחוץ. נפוליאון אמר “אני אוהב כוח” גם כשהיה בגלות. 

היו האור והכוח של עצמכם

בסיפורים השטן פיתה את בודהה וישו והציע להם כוח. הם אמרו אמרו לא.  ולמה? כי יש להם את הכוח בתוך עצמם. הם לא צריכים אותו מבחוץ. הם לא רוצים לשלוט באנשים, אלא ללמד אנשי ע”י דוגמא אישית ובקול רך, וע”י חוכמה. ישו אמר שהכוח והמציאות הם לא מחוץ לך אלא בתוכך. ממלכת האלוהים היא בתוכנו. ובודהה לפני מותו, כשסביבו בוכים ומתאבלים, אמר אל תתאבלו עלי, מצאו את האור בתוככם. היו אור עבור עצמכם. 

בואו לא נצפה מהאנשים עם הכוח לשנות דברים. רבים מהם הם האנשים הריקים ביותר בעולם. הם לא ישנו דברים עבורנו. עלינו למצוא את האור בתוכנו, בתוך הקהילות שלנו, בחוכמה שלנו, ביצירתיות שלנו. אנחנו לא יכולים לחכות לאנשים עם הכוח לעשות את הדברים טובים יותר כי הם לא יעשו זאת אם לא נכריח אותם.

הטבע האנושי הוא משתף פעולה, נדיב, וקהילתי

בניגוד לדעה הרווחת שהטבע האנושי אגרסיבי ותחרותי.

אם מוצאים את האור בפנים, את הטבע האנושי, נהיה טובים יותר לעצמנו וטובים יותר לטבע.